דירות בדידות בעיר היו בלתי נסבלות

האספלט נמס מתחת לרגליים, האוויר הריח בטון חם, והמזגן בדירתה של לרה נשבר ביוני. היא הייתה בת עשרים, בדיוק סיימה את השנה השנייה שלה באוניברסיטה, וכל מה שהיא רצתה היה להתפלש על הספה עם קפה קר ולדפדף בקלטת בטלפון שלה. אבל השכן מלמטה, איגור פטרוביץ’, גבר בן 45 עם בטן וכתר מקריח, הרס את חייה.
בכל בוקר הוא הדליק את הפטיש. כל בוקר! לרה לא הבינה שאפשר לקדוח באודנושקה במשך שנים, אבל נראה שהסוג הזה החליט לקדוח חור לאוסטרליה. הוא גם צעק לנצח על הכלב שלו, לברדור חסון, שהתבכיין כאילו הוא נחתך. לרה סבלה. ראשית. אבל כששוב, בשמונה בבוקר, קירות דירתה רעדו מצווחת המקדחה, היא התפרקה.
מה לעזאזל?! – לרה השליכה את הכרית על הרצפה, שערה החום הארוך התפרע, והגופייה הדקה התנתקה וחשפה את בטנה השטוחה. היא כעסה. לא, היא כעסה.
לאחר שתפסה את הדירות הנפרדות, היא חייגה את מספר חברת הניהול, אבל שם, כמו תמיד, אף אחד לא ענה. ואז לרה, יחפה, לבושה במכנסיים קצרים ובאותה גופייה, ירדה לקומה שמתחת. ציפורני הרגליים שלה, צבועות באדום בוהק, נצצו והעור על עקביה היה רך ועדין-תודה לפדיקור שעשתה פעם בשבוע. היא אהבה את רגליה. הם היו הגאווה שלה: ארוכים, רזים, עם אצבעות מסודרות. ועכשיו הרגליים האלה נשאו אותה היישר אל דלתו של איגור פטרוביץ’.
היא דפקה. פעם, פעם. ואז היא חבטה באגרוף כך שהפרקים הפכו לבנים.
הדלת נפתחה. הוא עמד על הסף-בחולצת טריקו מכובסת, עם פנים אדומות וריח של בירה, למרות שהיה בוקר. לברדור, שנקרא, כך נראה, הברון, הציץ מאחורי רגליו וניבח בתלונות.
מה אתה רוצה? איגור פטרוביץ ‘ פרץ, מגרד את הבטן.
לרה הניחה את ידיה בצדדים, עיניה הירוקות נצצו.
אתה רציני? – קולה היה נמוך, כמעט מאיים. – אתה כל יום תרגיל כמו משוגע! אני לא יכול לישון, אני לא יכול לחיות! תירגע, הא?
הוא נהם, מביט בה מכף רגל ועד ראש. המבט התעכב על רגליה היחפות, ולרה הבחינה בלחייו אדומות מעט. היא לא נתנה לזה חשיבות. ביי.

ילדה, לך הביתה, — הוא נופף בידו כאילו הוא מסיע זבוב. – יש לי תיקון. זה לא עניינך.
זה היה הקש האחרון. לרה צעדה קדימה, כמעט קרוב אליו, ותקעה את אצבעה בחזהו.
“תקשיב כאן, סקוף,” סיננה, תוך שימוש בסלנג שאספה בטיקטוק. – אני אשמע שוב את הדירות הנפרדות שלך, ואעשה לך חיים מהנים. הבנת?
איגור פטרוביץ ‘ נדהם. ברור שהוא לא ציפה לחוצפה כזו מהילדה הרזה שהייתה חצי מגילו. אבל במקום להצמיד, הוא פתאום התקלקל, מלמל משהו מטושטש וטרק את הדלת.
לרה חזרה לעצמה, עדיין רותחת מכעס, אבל עם תחושה קלה של ניצחון. היא לא ידעה שהרגע הזה הוא תחילתו של משהו גדול יותר. ובטח שלא היה לי מושג שהשכן שלה הוא לא רק גבר מעצבן עם אגרוף.
כמה ימים לאחר מכן, לרה נתקלה באיגור פטרוביץ ‘ בכניסה. היא הייתה חוזרת מהחנות, עם שקיות מלאות ביוגורטים וצ ‘ יפס, והוא היה גורר את הברון ברצועה. הכלב, כרגיל, נראה כאילו זה עתה נזף בו. לרה רצתה לעבור, אבל איגור פתאום דיבר.
“שמע, לר,” הוא התחיל, והיא עצרה, מופתעת שהוא יודע את שמה. – אני… אני מצטער על התרגיל. רק התיקון התעכב.
לרה פוזל. קולו נשמע רך במיוחד, כמעט מרתק. היא שילבה את זרועותיה על חזה, חשה את הגירוי שלה חוזר.
סליחה? היא שאלה בסרקזם. – יש לך עצבים במשך חצי שנה, ועכשיו “אני מצטער”?

הוא הסיט את מבטו, ולרה הבחינה שוב בעיניו מחליקות לרגליה

היא לבשה כפכפים, וציפורניה האדומות בלטו בהיר כנגד עורה השזוף. מוזר, חשבה. האם החרא הזקן הזה באמת בוהה?
“ובכן, אני יכול לתקן את זה,” הוא מלמל, וקצת תקווה מביכה הבליחה בקולו.
לרה צחקה. בקול רם, כמעט לועג.

לפצות? אתה? – היא הנידה בראשה. – תראה, פטרוביץ’, לך הביתה ואל תעצבן אותי יותר.
היא הסתובבה והלכה למעלית, אבל מחשבה כבר הסתובבה בראשה. האיש הזה לא היה סתם שכן מעצבן. היה בו משהו … והפגיעות הזו עוררה בלרה משהו אפל, כמעט טורף. פתאום היא הבינה שהיא רוצה לבדוק כמה רחוק היא יכולה להגיע.
למחרת, לרה החליפה את איגור במיוחד. היא ידעה שהוא הולך עם הברון בסביבות שבע בערב. היא לבשה מכנסיים קצרים קצרים, חלק עליון צמוד וסנדלי הבוהן הפתוחים האהובים עליה. היא אספה את שערה בקוקו גבוה, וציירה את שפתיה בשפתון אדום בוהק. היא נראתה כמו נערת השער והיא ידעה זאת.
כשאיגור הופיע למטה עם הכלב, לרה יצאה “בטעות” מהמרפסת, כשהיא מחזיקה בקבוק ריק, כאילו היא הולכת לפח. היא עצרה לידו, התכופפה כדי להתאים את רצועת הסנדלים, ורגליה הארוכות היו ממש מול פניו.
“הו, פטרוביץ’, ” אמרה ברשלנות. – אתה שוב מענה את הברון?
הוא קפא, עיניו נדבקו שוב לרגליה. לרה הבחין בתפוח האדם שלו מתעוות כשהוא בלע.
“אני לא מענה דירות דיסקרטיות,” הוא סחט. – רק ללכת.
לרה התיישרה והביטה בו מלמעלה למטה. היא הייתה נמוכה ממנו, אבל בשלב זה הרגישה שלושה מטרים מעל.
“אתה יודע,” היא התחילה, מורידה את קולה, ” אתה עדיין חייב לי את ההופעות שלך עם המקדחה. אתה חושב ש “סליחה” שלך יספיק?
הוא מבולבל. לרה ראתה את לחייו אדומות שוב וידיו מתחילות למשוך בעצבנות את הרצועה.
אני לא יודע, הוא מלמל. מה אתה רוצה?
לרה חייכה. החיוך שלה היה מתוק ומסוכן כאחד.
בוא אלי בעוד שעה, אמרה ונשענה קצת יותר קרוב. – נדבר. ואל תאחר, סקוף.
היא הסתובבה ועזבה, מנענעת את ירכיה, חשה את מבטו על גבה. לבה פועם. היא לא ידעה בדיוק מה היא הולכת לעשות, אבל התעוררה בה אנרגיה פראית, כמעט חייתית. היא רצתה כוח. והיא ידעה שאיגור פטרוביץ ‘ הוא היעד המושלם.
בדיוק שעה לאחר מכן נשמעה דפיקה בדלת. לרה פתחה, עומדת יחפה, באותם מכנסיים קצרים וחלק עליון. ציפורני הרגליים שלה נצצו ועורה הריח כמו קרם קוקוס. איגור נראה כאילו הוא נאלץ לבוא באיומי אקדח: חולצה מקומטת, על מצחו של אודאדין, עיניו מתרוצצות.
“היכנס,” הנהנה לרה לספה. – שב.
הוא התיישב בצייתנות, כפוף, כאילו ניסה להיות קטן יותר. לרה סגרה את הדלת, נעלה אותה וניגשה אליו לאט. היא התיישבה על הכיסא ממול כשרגלה מושלכת על רגלה, כך שרגליה היו מוקד תשומת ליבו.

“אז ככה,” היא התחילה והקישה באצבעותיה על משענת היד. – נמאס לי ממך. ברצינות. התרגיל שלך, הכלב שלך, הקול שלך-כל זה מעצבן אותי. אבל הבנתי איך אתה יכול לגאול את עצמך.
איגור הביט בה כמו ארנב ב בואה. ברור שהוא לא הבין לאן הדברים הולכים, אבל משהו שנראה כמו ציפייה הבזיק בעיניו.
מה? – הוא סחט אותו.
לרה רכנה קדימה, קולה נעשה רך יותר, אבל זה הרגיש כמו פלדה.

אתה תעשה מה שאני אומר. ונתחיל בכך שאתה … היא עצרה, נהנית מהבלבול שלו, תנשק לי את הרגליים.
עיניו התרחבו. הוא פתח את פיו כדי לומר משהו, אבל לרה הרימה את ידה.

שתוק. או שתסתלק מכאן ואעשה לך גיהינום עם חברת הניהול. בחר.
איגור בלע. פניו הפכו לארגמן, אך הוא לא עזב. במקום זאת, הוא כרע לאט, כמו בחלום, על ברכיו לפניה. לרה הרגישה גל חום רץ בגופה. היא לא ציפתה שזה יהיה כל כך…

נו? – היא מתחה את רגלה, רגלה נעצרה כמה סנטימטרים מפניו. – נשיקה.
הוא היסס רק שנייה. ואז שפתיו נגעו באצבעותיה. לרה כמעט נחנקה מהנאה בלתי צפויה. שפתיו היו חמות, מעט מחוספסות, והוא נישק את עורה כל כך בעדינות, כאילו חשש שהוא יתפורר. לרה נשענה לאחור, נשימתה גברה.
כל הכבוד, אמרה, קולה רעד בהתרגשות. – עכשיו תלקק. רגל. לאט.
איגור קפא, אבל אז לשונו נגעה בעורה. לרה עצמה את עיניה, נהנית מהתחושה. תנועותיו היו מגושמות אך חרוצות. הוא ליקק את כף רגלה, עבר מאצבעותיה לעקב, ולרה הרגישה את גופה מגיב לכך. הפטמות שלה התהדקו מתחת לבד הדק של החלק העליון והתחמם בין רגליה.
“ככה,” לחשה. – ילד טוב.
היא הבחינה בג ‘ ינס שלו נמתח במפשעה. כן, הוא אהב את זה. לרה גיחכה, מרגישה כמו מלכה.
לרה החליטה להמשיך הלאה. היא קמה, הניחה את רגלה על חזהו ודחפה אותו מעט, כך שהוא היה על הרצפה, על גבו. עיניו היו מלאות בתערובת של פחד והתרגשות. לרה צעדה קדימה והתיישבה על פניו, המכנסיים הקצרים שלה כל כך קרובים לפיו שהיא חשה את נשימתו החמה.
“תלקק,” היא הורתה, וקולה היה צרוד מתשוקה.
איגור ציית. לשונו החליקה על בד המכנסיים הקצרים שלה, מנסה להגיע לעור. לרה גנחה, אחזה בשערו ומשכה אותו קרוב יותר. היא הרגישה את גופה רועד, כל תא מתעורר לחיים מהכוח הזה, מהשליטה הזו. היא הייתה פילגש והוא היה הצעצוע שלה.
תוריד את המכנסיים, אמרה לפתע והתרחקה.
איגור קפא, פניו היו אדומות, עיניו נצצו. הוא פתח את מכנסי הג ‘ ינס שלו בצורה מגושמת, ולרה לא יכלה שלא לצחוק כשראתה את זקפתו. הזין שלו היה קטן, בקושי חמישה סנטימטרים, וזה היה כל כך מגוחך שהיא צחקה בקול.

באמת? – היא שילבה את זרועותיה על חזה, צחוקה היה קולני ואכזרי. זה כל מה שיש לך?
איגור הסמיק עוד יותר, אבל הזין שלו התעוות, כאילו הלעג שלה רק גרם לו חזק יותר. לרה התכופפה, פניה היו כמה סנטימטרים ממנו.
אתה פתטי, לחשה. – אבל אני אוהב את זה.
היא התיישבה שוב על פניו, עכשיו בלי מכנסיים קצרים, והורתה ללקק. לשונו עבדה בזעם, ולרה הרגישה את האורגזמה מתגלגלת בגלים. היא גנחה, אצבעותיה חפרו בשערו וגופה רעד בהנאה. כשסיימה, צעקתה הדהדה בדירה.
אבל היא לא סיימה. לרה קמה והביטה בו מלמעלה למטה. פניו היו רטובים מהמיצים שלה, ועיניו היו מלאות הערצה.
פתח דירות דיסקרטיות, היא הורתה.
הוא ציית. לרה הרגישה את גופה נרגע, ותוך שנייה זרם חם זרם לפיו. מקלחת זהב. הוא לא התנגד, רק בלע, ולרה צחקה שוב, מרגישה כמו אלילה.
כשזה נגמר, לרה ישבה על הספה ואיגור על הרצפה, עדיין על ברכיה. רגליה היו מונחות על כתפיו והוא הביט בה כמו נס.
“אתה העבד שלי עכשיו,” אמרה ושפשפה אותו על הלחי. ואם אשמע שוב את המקדחה שלך, אני אחשוב על משהו גרוע יותר. הבנת?
הוא הנהן, עיניו נצצו בהנאה. לרה חייכה. היא אהבה את התחושה הזו-של כוח מוחלט. והיא ידעה שזו רק ההתחלה.
מאז אותו יום איגור פטרוביץ ‘ הפך להיות שונה. התרגיל השתתק, הברון לא יבב יותר, ולרה … לרה פתחה צד חדש בתוכה. היא הייתה פילגש צעירה והיא אהבה את זה לעזאזל. ואיגור? הוא שמח להיות לרגליה. פשוטו כמשמעו.